הקמת פרויקט נובה, יצירת התוכנית הטיפולית והובלת המערך ב"יער הסודי"
הקשר שלי עם "היער הסודי" בקפריסין החל בקיץ 2023, כשהגעתי להעביר סדנאות כמנחה אורח. החיבור עם המקום היה מיידי ועמוק. זמן קצר לאחר מכן, פנה אליי יוני כהנא, מייסד היער הסודי, בהצעה משמעותית: לעבור לקפריסין, לשמש כמנחה הראשי ולנהל את כל תחום התוכן וההנחיה של המקום.
בתחילה, סירבתי. סדנאות הנשימה שלי בישראל היו מלאות, והעברתי הרצאות בכל רחבי הארץ. לא ראיתי כיצד אני נפרד מכל המטופלים וסוגר את הקליניקה שהיא הלב והשליחות שלי, ועובר למדינה אחרת. אך אז, החלו להופיע תופעות אינטואיטיביות וסימנים יומיומיים שכיוונו אותי שוב ושוב לקפריסין. בהדרגה, החוויות הללו גרמו לי לשנות את החלטתי, מתוך הבנה עמוקה שמשהו גדול קורא לי לשם.
בשיחות עם יוני על המעבר, הבהרתי לו שאני קודם כל פסיכותרפיסט, ואיני מוכן לוותר על הכובע הטיפולי רק לטובת הנחייה וניהול מערך התוכן בלבד. מתוך ההבנה הזו, החלטנו שאגיע במטרה להקים את התחום הטיפולי של "היער הסודי". זה היה בספטמבר 2023. באותם ימים, לא באמת ידענו לאן המהלך הזה יוביל – פשוט הרגשנו שזה צריך לקרות.
החוזה בינינו נחתם לתאריך ה-8 באוקטובר 2023. יום קודם לכן, המציאות של כולנו התרסקה. עליתי על הטיסה היחידה שיצאה מישראל באותו היום, תחת שמיים שנסגרו ואומה שרויה בהלם וכאב. המעבר החד הזה הבהיר לי מיד מדוע התעקשתי כל כך על הקמת מערך טיפולי. המשימה התבהרה באחת: הפיכת "היער הסודי" למרחב חירום וריפוי עבור שורדי התופת.
פרויקט נובה
בניית תוכנית טיפול בטראומה בקנה מידה היסטורי
באופן מיידי, הקמנו את "פרויקט נובה", אשר קלט לאורך 19 מחזורים אינטנסיביים 1,091 שורדי טראומה ממסיבות הנובה, מידברן ופסיידק. עצם היציאה מאזור הלחימה אל עבר הריזורט המוגן בקפריסין התגלתה כקריטית – המרחק הפיזי והשקט אפשרו למערכת העצבים המעורערת להתחיל להירגע.
את שלושת המחזורים הראשונים תרם ומימן במלואם יוני כהנא, הבעלים של המקום, מתוך תחושת שליחות עמוקה. כשהפרויקט החל להדהד, ארגון הסיוע הבינלאומי ישראייד (IsraAID) שמע על היוזמה. נציגיהם הגיעו למקום, התרשמו מאוד מהמעטפת הטיפולית שיצרנו, ובחרו לתרום את המימון להבאתם של עוד כ-1,000 שורדים נוספים. במקביל, הם הפכו לחלק בלתי נפרד מהמערך המקצועי שליווה את התוכנית מרחוק.
יצרתי את תוכנית טיפול הטראומה של הפרויקט מתוך הבנה קלינית של השלבים השונים בטראומה. התחלנו במתן מענה אקוטי שהתמקד בשיקום תחושת הביטחון, ויסות עצבי, קרקוע גופני וחיזוק משאבים פנימיים, ובהמשך התאמנו את התוכנית לשלבים המתקדמים יותר של עיבוד החוויה. כדי למנוע הצפה, נמנענו מחשיפה ועיבוד מילולי עודף בשלבים הראשונים, ושמנו דגש על מרחבים מכילים ולא-מאיימים כמו מים, טבע, מוזיקה וקהילה.
לצורך יישום התוכנית, גייסתי את בכירי מומחי הטראומה בישראל (ביניהם ד"ר רוני ברגר כיועץ בכיר וד"ר אסתר אבנון כסופרוויזרית), ויחד יישמנו מודל ריפוי הוליסטי שנותן מענה לכל הרבדים:
הרובד הפיזי: שילוב של תזונה מאוזנת, תנועה (יוגה ופילאטיס), שהייה בבריכות גופרית, וטיפולים פרטניים של מעסים ומדקרים.
הרובד הרגשי: עבודה אינטימית בקבוצות עוגן של עד 9 משתתפים עם מומחה טראומה צמוד, לצד סדנאות פריקה, ערבי שירה ומסיבות טיפוליות מוחזקות שאפשרו חוויה מתקנת.
הרובד המנטלי: בניית חוסן נפשי דרך הרצאות, תרגולי כתיבה, מדיטציות ולימוד כלים יישומיים לוויסות המערכת.
הרובד האנרגטי: הפחתת דיסוציאציה ושיקום גבולות הגוף דרך הילינג במים, סאונד הילינג, צ'י קונג, ושהייה מרפאת ביער ("מקלחות יער").
הרובד הבין-אישי: שהייה בתוך סביבה מבינה ועוטפת של קבוצת השווים, שסיפקה תחושת שייכות ושותפות גורל. לאורך כל היום פעל גם מרחב אומנות פתוח (בהדרכת תמר חזות), שאפשר הבעה נטולת מילים.
ניהול פרויקט מורכב בסדר גודל כזה דרש נוכחות והתמסרות מוחלטת. כמנהל המערך הטיפולי, הובלתי את ההדרכה המקצועית (Supervision) היומית לכלל הצוות, בשילוב קולגה בכירה מהתחום, כדי לתת למטפלים את העוגן הנדרש להחזקת הקבוצות.
כדי לייצר מעטפת יציבה, הנחיתי את מפגשי הפתיחה והסגירה של כל מחזור. בזמן אמת, שימשתי כרשת ביטחון קלינית בשטח: כאשר משתתף חווה קשיי ויסות, הצפה או ניתוק ונאלץ לצאת מחדר הקבוצה, איתרתי אותו ופשוט שהיתי איתו. פגשתי אותם ברגעים החשופים ביותר, מתוך גישה של הכלה מלאה ונוכחות מאפשרת, ללא דחיפה לתהליך בכוח.
חלק מהותי ובלתי נפרד מהמעטפת הטיפולית היו סדנאות ההילינג והציפה בזוגות במים חמים. מעבר להרפיה הפיזית העמוקה, עבור רבים מהשורדים זה היה הרגע שבו הם הצליחו לחזור ולבטוח באדם אחר. היכולת לעצום עיניים, להתמסר לחלוטין למים ולמגע תומך, אפשרה להם לחוות שקט נדיר ורגיעה עמוקה שמערכת העצבים שלהם כמעט שכחה.
היום שאחרי: שמירה על רצף טיפולי
היה לנו ברור שהריפוי לא מסתיים עם העלייה למטוס חזרה לישראל. בנינו מערך של "היום שאחרי" בליוויה של רכזת המשך טיפול, אשר דאגה לחבר שורדים שהביעו צורך למעטפת טיפולית בארץ, כדי לוודא שאף אחד לא נשאר לבד עם החוויות שעלו.
היום, המערך הטיפולי שהקמנו ב"יער הסודי" ממשיך לפעול ולהעניק מענה קליני הוליסטי לטיפול בטראומה לקבוצות יעד נוספות – הורים שכולים, אלמנות, מילואימניקים ועוד. כשאני מביט על הדרך שעברנו, אני מבין לעומק את משמעות ההחלטה לצאת אל הלא-נודע. זו הייתה זכות להקים מרחב שממשיך להביא נחמה, חוסן וריפוי אמיתי.